אונ' ת"א, החוג לקולנוע. אני בשנה א והוא אסיסטנט. יש לכל אחד מאיתנו בן/בת זוג. בשני המקרים זו הייתה זוגיות שביקשה להסתיים וביננו נוצר מתח לא ברור (או אולי כן). אני שמה לב שכל פעם שאני נכנסת לחדר עריכה בעודו עורך, הוא מתבלבל. מתחילות שיחות מקריות, אני מוזמנת לתמוך בצילומי קליפ שלו, הוא מוזמן להביע דעה על הפקות גמר שנה א, שלי... המתח נבנה לאט... בשלב הזה הגוף, שלרוב אין לי, מתחיל לכאוב מתשוקה. הוא נוסע לחול וכשהוא חוזר אני מוצאת עצמי מסתובבת באזור שבו גר, בתקווה שאתקל בו במקרה... כבר אי אפשר להכחיש שמשהו קורה, אמאלה ואבאלה ומה אני עושה עם זה.מזכירה שאני אז עצורה מאוד, מאותגרת מגע ובמקביל גם יפה מאוד, מוכשרת... מלא דברים טובים יכולה לומר על הילדה שהייתי חוץ מ-מינית. אז כדי לצאת בסדר הוא נותן את מספר הטלפון שלי לחבר שמתעניין ואני לא מאמינה למשמע אזני ואומרת לחבר ש: 'אני לא פנויה'... (ולא לא התכוונתי למי שהיה אז עדיין על תקן החבר שלי ופשוט סירב להיפרד). אחרי שיחת הטלפון הזו האיש יודע שהגזים והוא מבקש סליחה. צהרי יום ה' בחוג לקולנוע. אנחנו נכנסים יחד להקרנה (זה היה פורמט של הקרנת סרט עם הרצאה מקדימה)... יושבים זה לצד זו והאינגוף שלי... הגוף שלי, בוער. מאותו רגע אנחנו במפגן תשוקה משוגע ולא אפרט יותר רק אומר שאין סיכוי שאני כמו שהכרתי את עצמי עד אז, הייתה זו שפעלה מתוכי. היו כמה חודשים כאלו של תשוקה ובמקביל עבר כל אחד מאיתנו בנפרד, מבחן מחוייבות (אצלי למשל זו הייתה שיחת אזהרה שבה, שותף לספסל הלימודים, הביע דאגה לשלומי ואמר שהאיש מתחיל עם כל הבנות ושאני צריכה להיזהר ומצאתי עצמי אומרת לו: 'גם אם זה רק סקס זה שווה', הצחקתי את עצמי עם המשפט הזה כי אין סיכוי שאני, כמו שאני, אמרתי אותו.)אחרי כמה חודשים כאלו, חזרה לבמה היישות הפצועה, זו שמנוהלת על ידי זיכרון שהיא לא זוכרת של פגיעה מינית מהשואה ואולי גם מהחיים האלו...כשחזר הניתוק מהגוף כבר היינו מחוברים לב ללב ולמסע החיים.כך כשחזרתי להיות אני, עם כל פתלוגיית ה-לא לגעת בי, כבר קיבל אהובי את הדין... זה מה שיש....ברור לי שהחיבור שלנו הוא חוזה נשמה שצריך היה לצאת לפועל כדי שאוכל להתפנות למשימות החיים שלקחתי על עצמי כמו להיות ממובילות התנועה לחופש בחירה בלידה, ממניעות פסטיבל הנשים שאקטי, ממקימות דיאדה- בית מלידה להורים ולילדים... אם לא הייתי מעוגנת הייטב רגשית, ספק אם הייתה לי אנרגיה להזיז את מפעלי החיים האלו.אבל מה - עכשיו ממש רציתי גוף והגוף היה כל כך רחוק...אז למדתי רפלקסולוגיה (זה רחוק, ברגליים ופחות מפחיד)ואז שיאצו (כדי שאוכל לגעת בגופים, כדי שיוכלו לגעת בשלי....)ואז הגיע דר' ג'ף לוין עם טכניקת איזון חיים. הייתי בת 26-7, נשואה, ללא ילדים ומאוד רוצה ילדים (מי שקרא את החלקים הראשונים על ילדה בלי גוף, יודע שמחזור, לא ממש היה לי). במפגש שלי עם 'טכניקת איזון חיים' (שהפכה לטכניקת העבודה המרכזית שלי, איתה אני מאפשרת קסמים ואותה אני מלמדת), עסקנו בתיכנות המחשב האנושי (הגוף שלי) כך שיסכים להביא ילדים, כך הגעתי לפגיעה בשילדת המגן שלי בשואה ולעוד מיידעים מגוונים, בכיתי המון, נזכרתי, בחרתי, טופלתי וטיפלתי ולבסוף (הסכמתי גם להיעזר ברפואה המשלימה הקרוייה בטעות קונוונציונלית) וכל אלו איפשרו את הגעתו של רועי ושש שנים אחריו, את דניאל.במשך שנים שהבקשה להיות יותר בגוף, יותר במיניות, יותר מחוברת... מונחת בפני עולמות של מעלה. מונחת באיזונים, מונחת בתפילות, מונחת בתהליכים שבכל פעם יוצרים תנועה קלה קדימה...כאן אני עוצרת לפעם הזו ומזמינה אנשים טהורי לב וכוונה, להצטרף אלי למסע שיש בו גוף ויש בו נפש ויש בו עולם. מקדש סדנאי שמקדם אינטימיות, חיבור ואהבה למקום, לעצמנו ואחד אל השני. את המקדש מנחה יחד איתי Tamir Erez שמאן, מורה לטנטרה וכושף שמיומן בהנחיית מקדשים מסוג זה.מדובר ב 1-2.8, שישבת, מתחילים בג'ילבון וממשיכים ביער אודם ובג'ובה הגדולה. המקומות קסומים ויותר מזה התהליכים מרגשים ואנחנו יחד באומץ ופתיחות, נחת רוח וגילוי, גבולות בריאים ואהבה... כל אלו.כיתבו 'פשוט לאהוב' וקבלו את המידע.בואו להיות איתנו במרחב חוקר, מתפתח ואוהב...בתמונה אנחנו באחת ההרפתקאות...ואני מציינת שאין אין אין בעולם דבר טוב יותר מהאיש הזה שלי Eran Shapira​

מגיל 11 היו ימים שהיא לא עמדה על הרגליים בגלל כאבי גב, היו ימים של בכי...זה הגיע לשולחן המנתחים כשהיתה בת 18. אם אין לי גוף אז מה זה משנה, שינתחו...אח"כ היו שלושה וחצי חודשים עם גבס מתחת לבית החזה ועד ברך שמאל.הילדה שהייתה עד אז היפרית תנועתית נאלצה להעביר את ההיפר למוח...אם כי הגבס לא מנע ממנה להגיע לפסטיבל עכו ובכלל לנוע בעולם.שנים אח"כ מישהו שאל אותה אם לא הייתה פעם צולעת....כשכבר למדה שיש גופנפש, מצאה עצמה על מיטת הטיפולים כשהיא משחררת מהצלקת את היהירות של המנתח, בכלל צריך היה לנקות מהזיכרון את דיברי הסרק של הרופאים בהיותה מורדמת (כן כן אנחנו קולטים הכל בזמן רחם... כשאנחנו ישנים, כשאנחנו מורדמים... ואם רופאים היו מבינים את זה, כל מהלך שלהם, החל מבדיקה פשוטה ועד ניתוח מורכב, היה מבוצע בקדושה ורותם אליו את עולמות של מעלה ואת נפש האדם....) הייתה מסיבת שחרור (מהגבס) ומסיבת גיוס לצבא עם פרופיל נמוך וייעד לא מוגדר.הילדה בלי גוף מצאה עצמה לובשת חצאיות צבאיות. איכס.והימים חלפו (כאן, האמת, השתעשעתי בלחולל קסמים, בלעבוד ממקום למקום בהתאם לרצוני וליהנות ממש אבל זה לא קשור לגוף אלא להיותי כושפת על מימים ימימה, מה שהשתכלל בתוך החיים והפך למקצוע האלכימאית שאני).לקראת סיום השירות הצבאי נכנס ללב עלם חמודות. קשר קצר כי... לא נתתי לו.אמאלה ואבאלה ואיך אפשר שמישהו יתקרב אלי...לימים הבנתי שזו הסיבה שהוא לא סופר אותי.אני כן סופרת אותו.כשהיינו יחד אמר שהשיער שלי מהמם ולשעולם לא אסתפר ומה עשיתי מיד כשנפרדנו?נכנסתי אל המספרה של שוש וביקשתי ממנה להוריד את השיער ועוד ועוד עד שהפכתי לשדונית.לא צריך גוף ולא צריך שיער ולא צריך כלום.ושוב אני עוצרת כאן את סיפור הילדה ללא גוף, נעה שנים קדימה ומזמינה למקדש בטבע.ההזמנה מיועדת לגברים ונשים אמיצים וטהורי לב, כאלו שבוחרים להיפגש מקרוב, לגעת ולהינגע, להתחבר אל הטבע, אל עצמם ואל האחרים.לאתגר עצמם וגם לשמור על גבולות בריאים.לחקור אינטימיות, התמסרות ובהירות. זה מתרחש בסדרת מסעות בטבע שאנחה יחד עם כושף, שמאן, מורה לטנטרה ומנחה זוגיות Tamir Erez  .אני בשירות ובאהבה גדולה וכמו שאתם מבינים רואה וראיתי ניסים ואני נכונה לחולל ניסים בהתאם לצורך ולשירות שלי בעולם.​

Edit Post Text

פרק ראשוןפעם היתה ילדה. היא לא ידעה שחיים אחרים יכולים לשבש לה את החיים האלו. היא לא ידעה שיש לה טראומה של פגיעה מינית... מהשואה.היא דווקא היתה מאוד חושנית כילדה וגילתה גילויים מסעירים אבל הגילויים שלה לא זכו להערכה מהסביבה ומהר מאוד למדה לשתק אותם עד כיבוי מוחלט... מילדה חושנית הפכה לנערת פיטר פאן, 'לא רוצה להתפתח, לא רוצה להיות אשה. לא מתאים לי'.בתקופה ההיא לא הייתה בכלל פתיחות ל-הוא היא, וגם זה לא באמת שינה משהו רק שבבית בו גדלה דאגו כי היא לא קיבלה מחזור. נערכה בדיקה רפואית והרופא אמר: 'מוזר, הכל עובד ונראה שאין הוראה להתחיל לפעול.' היא לא ידעה אז שיש גופנפש ושהיא יכולה לדכא התפתחות...אז נתנו כדורים והיה מחזור ובמקביל... אי אפשר היה להתקרב אליה פיזית יותר מדי, אפשר היה לרוץ ולעצור לידה ולומר לה אם רוצים, מילים של התרגשות מפגש. זו היתה הילדה בלי גוף.אני קופצת מלא מלא שנים קדימה ומזמינה למקדש בטבע 1-2.8 מסע אל הג'ילבון, יער אודם והג'ובה הגדולה:מה זה אומר? טיול בטבע, חיבור אל הטבע ואל עצמנו, אינטימיות ומגע ותהליכי עומק בתוך מרחבים עוצמתיים ויפים...אין שום סיכוי שהילדה בלי גוף, יוזמת אירוע שכזה ובכל זאת זה קורהואת.ה מוזמנ.ת להצטרף ולחוות את הקסם. זה חלק מפעלול של הרוח ואכתוב עוד פרקים מהדרך ועד לכאן בקרוב - בנתיים מזמינה נשים וגברים שרוצים קשר ואינטימיות וקרבה, גם זוגות שמוכנים לחקור אינטימיות וקרבה...מזמינה אתכם למרחב שאני כושפת בו (מאפשרת ושומרת ואוהבת וקוסמת) יחד עם @Tamir Erez כושף, שמאן, מורה לטאנטרה ומומחה בהחזקת מרחבים שכאלו.מיועד לאנשים אמיצים בפתיחות לב ושמחת בריאה ומי שרוצה להצטרף י.תדבר קודם עם תמיר או איתי ואז נדע שמתאים. בנתיים תכתבו 'פשוט לאהוב' ותקבלו את כל הפרטים.בתמונה אני של גיל 18או 19. פיטר פן יפה.​